פסק-דין בתיק תא"מ 48422-12-11

בפניי תביעה ע"ס 32,000 ש"ח וביסודה תאונת דרכים מיום 11.4.11 במתחם חניה מסודר בכפר שמריהו.

סוגית המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשאלה והיא - האם הנהגת מטעם הנתבע 1 פגעה בדלת שמאל קדמית של הנהג מטעם התובעת, כאשר דלת הרכב בו נהג הנהג מטעם התובעת כבר היתה פתוחה ולכן על פניו לא הבחינה בפתיחתה ומשום כך יש לחייב בנזק הנתבע, או שמא עסקינן בדלת שנפתחה בפתאומיות ללא סימני הכר מוקדמים ולכן לא הצליחה התובעת להרים את נטל ההוכחה והשכנוע המוטלים עליה בדבר הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הנזק ודין התביעה להידחות.

התובע שהעיד היום בפניי וגם נחקר על עדותו טוען כי התאונה התרחשה כאשר נסע להוריד את בנו בגן הילדים בכפר שמריהו. לשיטתו, הוא החנה את רכבו, פתח את דלת הנהג במעט, הסתובב אחורה על מנת לשחרר את חגורת הבטיחות של הבן, או אז נכנסה הנהגת מטעם הנתבע 1 בדלת וגרמה לתאונה.

עמדתה של הנהגת מטעם הנתבע 1 שונה בתכלית השינוי. על פי גרסתה, אשר נתמכה גם בהודעתה לחב' הביטוח, היא נכנסה לחניה במקביל לרכב התובעת אך לא לפני שהנהג מטעם התובעת אשר נכנס בצורה אלכסונית לחנייתו ראה אותה, התיישר עם רכבו ואפשר לה לחנות במקביל אליו. עם כניסתה אל עבר החניה המקבילה, נפתחה הדלת באופן פתאומי כאשר עובר לכך הבחינה כי הדלת סגורה וכך נגרמה התאונה.

הנה כי כן, גרסאות הצדדים חלוקות המה וסותרות אחד את השני ועל בית-המשפט להכריע ביניהן כאשר בתווך יש לזכור כי נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובעת.

כאמור, הצדדים העידו היום בפניי ונחקרו על עדותם חקירה נגדית ומשקלול עדותם, תמונות הנזק שהוצגו בפניי והודעותיהם לחברות הביטוח מטעמם אני סבור שהתובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה במקרה זה.

ראשית, התרשמותי מהעדים ובהקבלה ביחס להודעתם לחב' הביטוח מצאתי כי גרסתה של הנהגת מטעם הנתבע 1 מתיישבת נכונה יותר עם עובדות המקרה. כך עדות זו אשר ניתנה בפניי במעמד הדיון היום תואמת את אשר הודיעה לחב' הביטוח ביחס למקרה הנדון. בהתאם לכך ציינה בטופס ההודעה את דבר העובדה, המהותית לטעמי, כי טרם נכנסה אל נתיב החניה שלה, הנהג מטעם התובעת אפשר לה להיכנס עם רכבה באופן מקל, שכן הוא התיישר עם רכבו שלא בהתאם לתוואי החניות המסומן על גבי הכביש. בהתאם לכך תחילה נסע עם רכבו לאחור, התיישר קדימה על מנת להיכנס לחניה ובעודה נכנסת פתח את דלת הרכב והתאונה התרחשה. עדות זו שלא נסתרה, סותרת את גרסתו של הנהג מטעם התובעת כי הנהגת מטעם הנתבע 1 הגיחה אל אזור התאונה לאחריו ופגעה ברכב כאשר הדלת כבר נפתחה, היינו, חלפו שניות מאז שחנה את רכבו וקרתה התאונה.

נושא יישור מכונית הנהג מטעם התובעת עלה גם בעדותה של הנהגת מטעם הנתבע 1 היום, כאשר זו לא נסתרה במסגרת עדות זו. יצוין כי רכיבים נוספים אשר צוינו בהודעה ובכלל זה סוגית הנסיעה האיטית עובר לתאונה של רכב הנתבע 1, ודבר העובדה כי מדובר בפגיעה קלה, התואמת את מיקום הנזקים ברכבים המעורבים, אף המה עלו במסגרת העדות היום ולא נסתרו. מאידך עדותו של הנהג מטעם התובעת, הקשורה בעובדה כי תחילה הסיר את חגורת הבטיחות של בנו ולאחר מכן פתח את הדלת, אינה מוזכרת בהודעה כלל וכלל, אלא נטענה לראשונה במעמד הדיון היום.

זאת ועוד, וכאן העיקר לטעמי - אף אם אקבל את גרסתו של הנהג מטעם התובעת כי כך קרה, היינו תחילה הסיר את חגורת הבטיחות של הבן ולאחר מכן פתח את הדלת ואז קרתה התאונה, אני סבור כי יש להשית עליו אשם תורם של 100%, וזאת למה? זאת מאחר שלא נסתר כי המיקום שבו החנה נהג התובעת את רכבו הינו אזור של הורדת ילדים לגן הילדים, חניה צפופה המשמשת חניה רגעית אך גם לרכבים נוספים לבאים בשערי הגן, החונים במקביל אחד לצד השני. לא נסתר כי מדובר באזור חניה יחסית צפוף כאשר תוואי הדרך המסומן על גבי הכביש המאגד אותה, מצביע על חנית רכבים מקבילה וצפופה ולכן פתיחת הדלת אך במעט כגרסתו של הנהג מטעם התובעת, לא היה מקום לה היות ובמקרה זה, לנוכח האמור, נכון היה לצפות תאונה מעין זו ועל כן טרם פתיחת הדלת לבדוק באם רכבים עומדים לחנות במקביל לשמאל, כאשר יש לזכור כי בשעה שבה קרתה התאונה ומעדותם של הצדדים לא היתה כל סיבה לסבור או לפעול אחרת.

זאת ועוד, משקלול עדותו של הנהג מטעם התובעת אני יכול להסיק כי פתיחת הדלת ופתיחת חגורת הבן אשר ישב מאחור, נעשו כמעט במקביל באופן שתחילה פתח הוא את חגורת הבטיחות ולכן הפנה ראשו לאחור, אך מייד ובהמשך לכך פתח את הדלת באופן כמעט אוטומטי מבלי שעשה לבדיקת רכבים הבאים משמאל.

מעברם של הדברים, יש בסיס ראוי לקבל את עמדתה של הנהגת מטעם הנתבע 1, לפיה הארוע התרחש בפתאומיות, מבלי שיכלה לצפות פתיחתה של הדלת מטעם הנהג מטעם התובעת, וזאת מאחר שאני מקבל את גרסתה, שלא נסתרה כאמור, לענין יישור רכב התובעת תחילה על מנת לאפשר לה לחנות נכוחה, שכן הדברים מתיישבים על פי הגיונם עם העובדה שלא היתה סיבה לנהגת מטעם הנתבע 1 לצפות את פתיחת הדלת בפתאומיות, היות והיא נהגה בג'יפ גבוה וומכאן אך סביר כי אילו נפתחה הדלת נפתחת מבעוד מועד (כפי גרסתו של הנהג מטעם התובעת) אזי היא היתה מבחינה בפתיחתה עובר לתאונה, ובכך מונעת אותה.

על יסוד האמור ולסיכומם של דברים, איני מקבל את גרסתו של הנהג מטעם התובעת לפיה הנהגת מטעם הנתבע 1 הגיחה אל אזור התאונה לאחר שכבר הלה החנה את רכבו ומסקנתי היא כי הצדדים הגיעו כמעט בו זמנית למקום האירוע, כגרסתה העקבית והקוהרנטית של הנהגת מטעם הנתבע 1.

סוף דבר, אני מורה על דחיית התביעה.

בשים לב להסכמות באי כח הצדדים בתיקים מעין אלו , מקום בו מדובר בדחייתה של תביעת צד לתיק, איני עושה צו להוצאות, פרט לשכר אשר נפסק לנהגת מטעם הנתבע 1 היום בדיון אשר ישולם לה בתוך 30 ימים מהיום ע"י התובעת.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: